טהרת המשפחה היא עניין בסיסי ביותר ביהדות. בחלק מהחודש המגע הפיזי בין הגבר לאישה אסור, ובסוף אותה תקופה האישה הולכת לטבול במקווה. כן, במקווה.

"בתורה יש מושג שנקרא 'מים חיים'" פותח הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון הידברות. "המונח הזה לא מובן כל כך – יש מים מתים? אבל בתורת הקבלה מוסבר שכשם שכאשר עוקרים פרח ממקום חיותו והוא נראה עדיין פורח למרות שהוא מת, כך כאשר שואבים מים מהאדמה – הם מאבדים את הכוח לטהר. כמו שהמים מנקים את הגוף מבחינה חומרית, כך יש להם כוח לטהר את הממד הרוחני שבאדם מטומאות מסוימות".

"המים החיים מחוברים באמצעות האדמה לנהרות גן עדן התחתון – אותו גן עדן בו שהה אדם הראשון בעולם הזה, ושאיש אינו יודע היכן הוא היום. על פי דברי הזוהר, כאשר אישה טובלת במי המקווה, היא מיטהרת כאילו טבלה בנהרות גן עדן. צריך לזכור שכל המחזור הוא לא יעיל, לא אסתטי ומיותר לחלוטין מצד הטבע, ועד חטא אדם וחווה לא היה בכלל מחזור. רק אחרי הקללה של 'בעצב תלדי בנים' התחיל העניין עם כל הייסורים ואי הנעימות שכרוכה בתקופת ההיריון והלידה. מאחר וכל מחזור מבטא איבוד פוטנציאל של חיים שהיו יכולים להתרחש, כלומר ביצית שלא הופרתה, הרחם מסלק החוצה את הרפידה הפנימית שהוכנה על מנת לקבל את הביצית וכך נוצר מצב שמוגדר 'טומאת נידה' – דבר שהוא אמנם טבעי כשלעצמו, אבל בעת מגע עם הבעל גורם לקצר רוחני במקום לקשר רוחני. מי המקווה, שהם בבחינת מי גן עדן – המקום היחיד שלא התלכלך ונטמא בעת חטא האדם הראשון – הם היחידים שבכוחם לטהר את האישה מטומאת נידה, אחרי שהיא סופרת שבעה ימים מעת סיום המחזור ובודקת את עצמה בכל יום".

"המקווה גם בנוי על 40 סאה של מים – המספר שמסמל לידה מחדש, סגירת מעגל אחד ופתיחת מעגל שני. המספר מופיע גם במקומות אחרים: בני ישראל הלכו 40 שנה במדבר, משה היה על הר סיני 40 יום וארבעים לילה, חז"ל אמרו ש-40 יום לפני יצירת הוולד נקבע זיווגו העתידי, וכן הלאה".

אבל גם במקווה המים הם שאובים ולא חיים
"במקום שיש מים חיים, כלומר 40 סאה של מים שלא נשאבו, גם אם נוסיף עליהם מים בכל כמות שתהיה – כל המים הנוספים מתבטלים אליהם והופכים למים חיים", מסביר כהן. "בזמננו, כדי לא להטריח את הנשים ללכת ולטבול במעיינות קרים, בונים מקוואות בריכוזי אוכלוסייה. בכל מקווה יש בריכה שנקראת 'אוצר של מי גשמים', שבהם לא טובלים והם נמצאים מעבר לקיר של בריכת הטבילה. צינור המחבר בין שתי הבריכות יוצר השקה בין שתיהן, ואחרי כל פעם שממלאים את הבריכה שבה טובלות הנשים, מסירים את הפקק של הצינור וסוגרים אותו מיד, כדי שמי הגשמים יישארו נקיים תמיד".

עד כמה באמת יש הקפדה על ניקיון המים?
"בבדיקות של משרד הבריאות במקוואות נשים, התברר שמי המקווה צלולים ונקיים עד כדי כך שהם ראויים לשתייה. הסיבה פשוטה: כל אישה טובלת במקווה רק לאחר כשעה של הכנה, שבה היא רוחצת את עצמה היטב כדי שלא תהיה שום חציצה בשעת הטבילה בין גופה לבין מי המקווה. בנוסף, המים מוחלפים בתדירות גבוהה, והמקווה עובר ניקיון יסודי. נשים שחוששות לניקיון של מי המקווה – שישאלו את עצמן אם הן חוששות באותה מידה לרחוץ בבריכה העירונית, שאליה נכנסים כידוע גם אנשים שלא בהכרח עברו ניקיון יסודי לפני כן".